רווח בסופו של דבר, חיסול הפוזיציה קודם לכן

נתוני המקרה

מקרה לימודי היפותטי, לא המלצה על נגזרים. החוזים, רמות המרג׳ין, המחירים ותנאי החשבון שלהלן מומצאים ואינם מתארים מוצר בורסאי נוכחי. לתיאו הון ייעודי למסחר בסך $15,000 והוא קונה שלושה חוזים עתידיים בדיוניים על מדד ב-4,000. לכל חוזה מכפיל של $5 לנקודת מדד. הוא מתמקד בדרישת המרג׳ין ההתחלתי של $9,000 ורואה ב-$6,000 הנותרים כרית נוחה.

החשיפה גדולה מהפיקדון

כל חוזה מייצג חשיפה נקובה של 4,000 × $5 = $20,000. לכן שלושה חוזים מייצגים $60,000, פי ארבעה מהון החשבון של תיאו, $15,000. הנחת הביטחונות ההתחלתיים היא $3,000 לחוזה, עם ביטחונות תחזוקה של $2,500. פתיחת שלושה חוזים משריינת בטוחות של $9,000, אך החשיפה הכלכלית עדיין $60,000. ביטחונות הם פיקדון להבטחת ביצוע, לא מחיר רכישה ולא הפסד מרבי.

בפוזיציית לונג ליניארית בחוזים עתידיים, כל שינוי של נקודה משנה את ההון בשלושה × $5 = $15. לכן ירידה של 100 נקודות עולה $1,500. חומרי הלימוד של CME מבחינים בין ביטחונות התחלתיים לביטחונות תחזוקה ומסבירים שדרישות הביטחונות יכולות להשתנות עם הסיכון. הרמות המדויקות ונהלי הברוקר בסיפור זה היפותטיים; סוחר אמיתי חייב לאמת את מכפיל החוזה, תהליך הסליקה, דרישות הברוקר ומדיניות הסגירה הכפויה.

תחילה מגיע הפסד השוק

המדד יורד מ־4,000 ל־3,650, תנועה של 350 נקודות. תאו מפסיד 350 × $15 = $5,250, וההון בחשבון יורד ל־$9,750 לפני עמלות. לפי הנחת ביטחונות התחזוקה המקורית, שלושה חוזים דורשים $7,500, ולכן ההון נשאר מעל הרמה הזאת. תאו חש רגוע כי טרם חצה את סף התחזוקה. אבל היכולת הפנויה שלו קטנה יותר והפוזיציה עדיין חשופה לתנועה שלילית נוספת.

ההפסד אינו רק הערה על גרף. חוזים עתידיים משוערכים לפי שווי השוק, ותזרימי מזומנים בגין סליקה או התאמת ביטחונות יכולים ליצור דרישות מימון מיידיות בהתאם להסדרים הרלוונטיים. גם בדיקות הסיכון התוך־יומיות של הברוקר עשויות להשפיע. העברה מתוכננת מחשבון אחר עלולה לא להגיע בזמן. השאלה הכלכלית היא אם ביטחונות זמינים לשימוש נמצאים במקום כשהם נדרשים, ולא אם לתאו יש די נכסים לא קשורים במקום אחר.

ואז הדרישה עולה

נניח שהתנודתיות גורמת להעלאה מומצאת ל-$4,000 ביטחונות תחזוקה ול-$4,500 ביטחונות ראשוניים לחוזה. התחזוקה לשלושה חוזים היא כעת $12,000, גבוהה מההון העצמי של תיאו בסך $9,750 ב-$2,250. אם הברוקר הבדוי דורש השלמה לרמה הראשונית החדשה, היעד הופך ל-$13,500 והסכום הנדרש הוא $3,750. אמירה בלבד שיש ״דרישת השלמת ביטחונות״ הייתה מסתירה איזה סף קובע את צורך המימון.

נניח שתאו אינו יכול להוסיף כספים וסוגר חוזה אחד ב־3,640. התנועה הנוספת של עשר נקודות חלה על כל שלושת החוזים לפני הסגירה ועולה עוד $150. חיוב סגירה כולל של $20 מותיר הון עצמי של $9,580. שני החוזים שנותרו דורשים $9,000 ברמת הביטחונות ההתחלתית החדשה, כך שנותרו רק $580 מעל רף זה. הקטנת הפוזיציה פותרת את החוסר המסוים הזה אך מותירה כרית צרה; היא אינה מבטלת את ההפסדים שכבר נגרמו.

ירידה שנייה בוחנת את הכרית שנותרה

לאחר מכן המדד יורד מ-3,640 ל-3,580. שני חוזים מפסידים 60 × $10 = $600, וההון העצמי יורד ל-$8,980 לפני חיובים נוספים. סכום זה נמוך מרף הביטחונות הראשוניים של $9,000 אך גבוה מרמת ביטחונות התחזוקה של $8,000. השאלה אם תעלה דרישה נוספת תלויה בכללים בפועל של הברוקר; מקרה זה מבחין במכוון בין הספים הללו במקום לקבוע שיש חיסול בכל ירידה מתחת לביטחונות הראשוניים.

אם השוק במקום זאת פותח פער ל-3,400 לפני שתיאו יכול לפעול, הפוזיציה שנותרה מפסידה 240 × $10 = $2,400 מ-3,640, ומותירה $7,180 לפני עלויות יציאה נוספות. הסכום נמוך מדרישת התחזוקה המשוערת של $8,000. עלייה עתידית ל-4,100 לא תעזור לחשבון שנאלץ לסגור במחירים נמוכים יותר. תחזית מחיר סופי אינה תחליף לניתוח מסלול תזרים המזומנים.

השוו גודל קטן יותר והנחות מימון

התחלה עם חוזה אחד הייתה יוצרת חשיפה נומינלית של $20,000. הירידה הראשונה של 350 נקודות הייתה עולה $1,750, ומותירה $13,250 לפני עמלות. הדרישה הראשונית החדשה של $4,500 הייתה מותירה $8,750 מעל לרמה הזו. הדבר אינו קובע גודל פוזיציה מתאים לאדם כלשהו; הוא רק מדגים כיצד מספר חוזים קטן יותר משנה הן את הפסד השוק והן את דרישת הביטחונות תחת נתונים זהים. גם ההזדמנות להרוויח מתנועה חיובית הייתה קטנה.

תאו מבחין גם בין חוזים עתידיים רגילים הנסחרים בבורסה לבין חוזי קריפטו תמידיים. האחרונים עשויים לכלול העברות מימון תקופתיות, מקדמי הפחתה שונים לביטחונות, מנועי חיסול ייחודיים לזירה וסיכוני משמורת. המקרה הזה אינו מצמיד נוסחת מימון של חוזה תמידי לחוזה עתידי בורסאי. יהא המכשיר אשר יהא, גיליון העבודה שלפני העסקה צריך למדל יחד תנועות מחיר שליליות, דרישות ביטחונות גבוהות יותר, עמלות ועיתוי זמינות המזומן. נטילת הלוואה נוספת למילוי דרישה תוסיף התחייבות מימון, ולא תסיר את הסיכון הבסיסי.

לממן יחד את ההפסד ואת הביטחונות החדשים

ירידה של 350 נקודות עם מכפיל של 5 דולר גורמת להפסד של 1,750 דולר לחוזה. לאחר מכן נדרשים גם ביטחונות התחלתיים חדשים של 4,500 דולר לחוזה. שתי הדרישות צריכות להתאים לאותו הון של 15,000 דולר. הבדיקה המשולבת מאפשרת שני חוזים שלמים, לא חמישה כפי שעשוי להשתמע מדרישת הפתיחה המקורית בלבד.

n × (350 × 5 + 4 500) ≤ 15 000; n ≤ 2.4 → 2

שני חוזים יפסידו 3,500 דולר וישאירו הון של 11,500 דולר מול דרישת ביטחונות חדשה של 9,000 דולר: כרית של 2,500 דולר לפני עמלות. הביטחונות אינם הפסד מסחר נוסף, אלא הון שהשימוש בו מוגבל. ירידה נוספת, דרישה גבוהה יותר או מועד תשלום מוקדם יותר עדיין יכולים להפוך את התוכנית המותנית לבלתי מספקת.

היכן ההיגיון משתבש