נתונים על השרשרת: מה שניתן לצפייה אינו בהכרח ניתן לפירוש

התחילו ביחידת התצפית

בלוקצ׳יין מתעד אירועים לפי כלליו. הוא אינו מתעד אוטומטית את המניע הכלכלי שמאחוריהם. כתובת אינה בהכרח לקוח אחד: אדם יכול לשלוט בכתובות רבות, וכתובת משמורת יכולה לייצג אנשים רבים. העברת אסימון יכולה להיות רכישה, פירעון, מעבר בין ארנקים או פעולת חוזה. לכן המשימה האנליטית הראשונה היא להגדיר מה מייצגת בפועל שורה במערך הנתונים.

תיעוד הנתונים של Ethereum מתאר גישה דרך צמתים, סיירי בלוקצ׳יין וכלי אינדוקס. אלה תצוגות שונות של הפעילות הבסיסית, לא אישורים בלתי תלויים לסיפור כלכלי. לוח נתונים מלוטש עדיין עשוי להסתמך על מערך תוויות חלקי או על שאילתה שמסנניה דורשים בדיקה.

בנו מפרט למדד

דמיינו השוואה בין שני יישומים לפי כתובות פעילות ביום. ציינו את השרשרת, אזור הזמן, עסקאות שהצליחו לעומת עסקאות שבוטלו, גרסאות חוזים והאם פעילות פירושה שליחה, קבלה או הפעלת פונקציה. החליטו אם ארנקי חוזים חכמים וממסרים נספרים. שמרו את השאילתה ורשימת הכתובות כדי שהחוקר הבא יוכל לשחזר את התוצאה.

לאחר מכן כתבו את המגבלה ליד הכותרת. כתובות פעילות יכולות למדוד השתתפות של כתובות, אך אינן יכולות לבסס מספר לקוחות אנושיים ייחודיים ללא הנחות נוספות. שימור כתובות מועיל, אולם היעלמות כתובת מקבוצה עשויה להעיד על מעבר לארנק חדש ולא על אובדן משתמש. תוויות טובות מפחיתות אי־ודאות; הן אינן מוחקות אותה.

הפרידו בין השפעות מחיר להשפעות שימוש

השווי הנעול הנקוב בדולרים יכול לעלות משום שמחירי הטוקנים עולים, גם אם לא נוספו יחידות חדשות. מנגד, ירידה בסכום הדולרי יכולה להסתיר הפקדות נטו בזמן ירידת מחירים. חשבו הן את כמויות הטוקנים והן את שוויים לפי מוסכמת מחיר עקבית. הסבירו אם טוקני קבלה וההפקדות שבבסיסם נספרים יחד, מפני שתביעות רקורסיביות יכולות לנפח את הסכום הכולל של המערכת.

בכספת בדיונית, 1,000 טוקנים במחיר $20 מייצגים $20,000. חודש לאחר מכן, 950 טוקנים במחיר $30 מייצגים $28,500. הסכום בדולרים עלה ב־42.5%, אך מספר הטוקנים ירד ב־5%. אף תצפית לבדה אינה מוכיחה אימוץ גובר. הפער הוא בדיוק הממצא שצריך לכוון את השאלה הבאה.

בדקו סיווג ועיתוי

זרימה לבורסה מתפרשת לעיתים קרובות כלחץ מכירה אפשרי. הפרשנות תלויה בכך שכתובת היעד אכן שייכת לבורסה ושההעברה אינה ארגון מחדש פנימי. כתובות הפקדה חדשות, הסדרי חשבונות מאוגדים וחוזי גשרים מסבכים את השיוך. העברה שתויגה היא ראיה לתנועה; מכירה עתידית היא מסקנה מוסקת.

בדיקות היסטוריות צריכות להשתמש בתוויות שהיו זמינות במועד ההחלטה ההיסטורי. הוספת כתובות שזוהו חודשים לאחר מכן עלולה ליצור הטיית מבט לעתיד. גם עיכובי אינדוקס וארגון מחדש משפיעים על המועד שבו ניתן היה לצפות באות. שמרו גם את זמן האירוע וגם את זמן קליטת הנתונים כאשר בודקים אסטרטגיה שמניחה גישה מהירה. אחרת המחקר עשוי להעניק לעצמו מידע מוקדם מכפי שצופה בפועל יכול היה לקבלו.

הציגו במפורש הסברים מתחרים

מזכר תרגול מועיל כולל מדד אחד, אופן בנייתו, שני הסברים חלופיים והראיות שיבדילו ביניהם. אם הפעילות מזנקת לאחר הכרזה על תמריץ, השוו גודל עסקאות, התנהגות חוזרת והתמדה לאחר שינוי התגמולים. גל עסקאות קטנות עשוי לשקף התנסות אמיתית, איסוף תגמולים אוטומטי או את שניהם. הימנעו מכפיית הסבר יחיד על התנהגות מעורבת.

התייחסו לנתונים כדרך לצמצום השערות, לא כתחזית מחיר מכנית. אפילו צמיחה אמיתית ברשת אינה חייבת לצבור ערך לאסימון מסוים. עמלות עשויות להגיע למאמתים, למשתמשים, לחברת יישום או לאף מחזיק אסימון. קשרו שימוש שניתן לצפות בו לזכות הכלכלית המסוימת לפני המעבר ממדידה להערכת שווי.

כתרגיל מסכם, קחו גרף אחד ונסחו מחדש את כותרתו במונחים הניתנים לצפייה בלבד. החליפו ״משקיעים צוברים״ בשינוי היתרות שנמדד עבור קבוצת כתובות מוגדרת. לאחר מכן רשמו את ההנחות הנחוצות לשחזור הטענה החזקה יותר. כך מפרידים בין התצפית האמינה לפרשנות והופכים מחלוקת למועילה: הקוראים יכולים לבחון את ההנחה במקום להתווכח על כותרת עמומה.

עקבו אחר החזרה של אותה קבוצת כתובות

ליישום יש 2,400 כתובות פעילות באפריל ו־4,800 במאי. שש מאות מהקבוצה הראשונה חוזרות. הפעילות החודשית הוכפלה, אבל שיעור החזרה של הקבוצה המקורית הוא עשרים וחמישה אחוזים. שתי התוצאות יכולות להיות נכונות, ואף אחת אינה סופרת אנשים באופן ישיר.

הגדירו מהי חזרה: כל עסקה, שימוש מוצלח בפעולה מסוימת או תשלום על שירות? האם משיכת תגמול נחשבת שימוש במוצר? הפרידו בין תקופת התמריצים לתקופה שלאחר סיומם.

הבהירו גם את חלון הזמן. חודש קלנדרי ושלושים ימים אחרי השימוש הראשון יוצרים קבוצות שונות. פרסום כלל החישוב עוזר להבדיל בין שינוי בהתנהגות לבין שינוי באופן המדידה.

תביעות שנבנות זו על זו אינן כולן הון חדש

מאה יחידות מופקדות בפרוטוקול הראשון, שמנפיק טוקן המייצג את ההפקדה. הטוקן מופקד בפרוטוקול השני. שניהם יכולים לדווח על מאה, אבל סכום של מאתיים אינו בהכרח מאתיים יחידות הון חיצוני שנכנסו.

שרטטו את הנכס המקורי ואת התביעות שנבנו עליו כרשומות קשורות. נתון ברוטו יכול לתאר שימוש בשירותים, ונתון נטו יכול לנסות להסיר תביעות חופפות. שני המדדים עשויים להועיל, בתנאי שלא מייחסים להם אותה משמעות כלכלית.

הוסיפו לתרגיל עצירה של אחד השירותים. האם הטוקן האחר עדיין ניתן לפדיון, או שהכשל מתפשט? ספירה כפולה יכולה להסתיר גם ניפוח של הנתון וגם ריכוז סיכונים סביב אותה בטוחה.