קביעת גודל פוזיציה: מתחילים בהפסד

שלושה מספרים, שלוש משמעויות שונות

לפוזיציה יש שווי קנייה, התחייבות מזומנים נדרשת וחשיפה להפסד. אלה אינם מושגים חלופיים. קניית 100 מניות ב־$40 יוצרת חשיפת שוק של $4,000. בקנייה במזומן ששולמה במלואה, מוקצים $4,000 לפני עמלות. מוצר ממונף עשוי לדרוש פיקדון קטן בהרבה לחשיפה דומה, אך פיקדון קטן אינו מקטין את תנועת המחיר הבסיסית.

שאלת הפתיחה המועילה אינה כמה הפלטפורמה מאפשרת לכם לקנות. השאלה היא מה תרחיש שלילי מוגדר יעשה לחשבון. תרחיש יכול להיות יציאה מתוכננת, פער מחיר חד בלילה או כשל של הצד שכנגד. תרחישים שונים לוכדים סיכונים שונים; אין נוסחת גודל יחידה שמתארת את כולם.

בנו את החישוב לפני פתיחת הוראה

בדוגמה פשוטה ללונג במניות במזומן, ההפסד המתוכנן למניה שווה למחיר הכניסה פחות מחיר היציאה שהונח. חלקו תקציב הפסד היפותטי נבחר במרחק זה לקבלת מספר מניות התחלתי. הוסיפו אומדן עמלות, מרווח והחלקה, ואז עגלו מטה למדרגת המסחר המותרת. חוזים עתידיים, חוזי מטבע ונגזרים דורשים מכפיל חוזה והמרה למטבע החשבון משלהם.

דמיינו חשבון מדומה של $10,000 עם תקציב תכנון של $100. הכניסה היא ב-$25 והיציאה המיועדת ב-$24.20, מרחק של $0.80. הקצאת $10 לעלויות משוערות הלוך ושוב משאירה $90 לתנועת המחיר. בעיגול מטה מתקבלות 112 מניות שלמות: הפסד מחיר של $89.60 בתוספת ההקצאה של $10. הסכום $100 הוא הנחה חשבונית, לא אחוז סיכון מומלץ.

עמלות יכולות להיות קבועות להוראה או יחסיות לכמות ולשווי. כאשר העלות גדלה עם הכמות, הפחתת כרית קבועה לפני הגדלת הפוזיציה מקטינה בטעות את אומדן ההפסד. הכניסו את מבנה העלויות למשוואה לפני העיגול.

בחנו בתנאי קיצון את ההנחה החשובה ביותר

החישוב עובד רק אם היציאה המשוערת ניתנת להשגה ואומדן העלות הולם. נניח שהודעה מעבירה את המחיר הזמין הבא ל-$22.80. אותן 112 מניות מפסידות $246.40 במחיר בלבד. הוראת עצירה אינה הופכת את $24.20 להבטחה חוזית. שווקים דלי נזילות מאוד יכולים להגדיל במיוחד את הפער בין המודל לביצוע.

הריצו תרחיש נוסף עם מרווח רחב יותר, השבתת בורסה או תנועת מטבע המשפיעה על ערך ההפסד. במינוף, כללו אפשרות לחיסול כפוי לפני היציאה המתוכננת. תנאי המוצר וההגנות המקומיות קובעים אם עלולה להישאר יתרת חובה; אל תסיקו שקיימת הגנה מממשק הפלטפורמה או מתווית שיווקית.

ספרו את הפוזיציות שכבר פתוחות

חמש עסקאות נפרדות שכל אחת נושאת הפסד מתוכנן של $100 אינן תיק בסיכון של $100. הן גם אינן עצמאיות רק מפני שסמלי המסחר שלהן שונים. לונג במניית טכנולוגיה, קרן מדד טכנולוגיה וחוזה ממונף קשור עשויים כולם להגיב לאותו אירוע. כתבו את ההפסד המתוכנן המצרפי ותרחיש זעזוע משותף לפני בחינת עסקה חדשה בנפרד.

קביעת גודל פוזיציה היא מגבלה, לא ראיה שהאסטרטגיה עובדת. פוזיציות קטנות יותר יכולות להאט הפסדים מתהליך גרוע, אך אינן יכולות לייצר יתרון רווחי. תרגיל על הנייר שלם כאשר היחידות, העלויות, ההנחות ותרחישי הכשל שלו מפורשים מספיק כדי שמישהו אחר יוכל לשחזר את החישוב.

בדיקה סופית מועילה היא בדיקת יחידות: מניות כפול דולרים למניה נותנים דולרים; חוזים כפול טיקים ודולרים לטיק נותנים דולרים. אם התשובה במטבע זר, המירו אותה בשער הנחה מפורש. כתיבת היחידות האלה ליד כל מספר מזהה טעויות שממשק מחשבון מלוטש עלול להסתיר, במיוחד במעבר בין מכשירים שמחיריהם נראים דומים אך מכפיליהם שונים.

הכמות הסופית צריכה לעמוד בכל המגבלות

בדוגמה נפרדת, תקציב ההפסד הוא מאה דולר, מרחק המחיר 0.80 למניה, העלות המשתנה הכוללת 0.07 והעלות הקבועה שמונה. המודל q × 0.87 + 8 נותן גבול של כ־105.75 מניות. כמות של 105 נותנת 99.35 דולר, בעוד 106 נותנת 100.22.

זהו רק גבול מודל הסיכון. קנייה במימון מלא דורשת גם מזומן למחיר הנכס ולעמלת הכניסה. מגבלת חשיפה, פוזיציות קשורות, מדרגת כמות ונזילות עשויות לתת גבול נמוך יותר. צריך לעמוד בכולן; גם אפס הוא תוצאה תקפה.

באותו תקציב ועלויות, הגדלת המרחק מ־0.80 ל־1.60 מורידה את הגבול ל־55 מניות. קירוב העצירה רק כדי לקנות יותר הופך את ההיגיון. הגדירו קודם יציאה שמתאימה להשערה ולביצוע, ורק אז כמות.

חשבו גם הפסד במחיר יציאה סחיר אך גרוע, ולא רק במחיר המבוקש. שמרו את התוצאה המתוכננת ואת תוצאת הלחץ לצד הנחותיהן. אף אחת אינה הופכת להפסד מרבי מובטח רק משום שנכתבה בטבלה.