פער יישום: התחשבות בהחלטה שלא הצלחתם לבצע

בחרו אמת מידה לפני הערכת ביצוע הוראה

מחיר ביצוע מקבל משמעות רק ביחס למדד ייחוס ולמטרה. עסקה עשויה להשיג מחיר טוב מהממוצע היומי אך להצליח פחות מהמחיר שהיה זמין בעת קבלת ההחלטה. מנגד, הוראה דחופה עשויה לשלם מחיר גבוה יותר ובכל זאת לצמצם את הסיכון להחמיץ הזדמנות שתוקפה פג במהירות.

פער יישום משווה בין ערך של החלטה מתוכננת על הנייר לבין מה שיושם בפועל, כולל עלויות מפורשות ובהתאם למוסכמה שנבחרה גם חשיפה שלא בוצעה. הגדירו מראש את זמן ההחלטה, מחיר הייחוס, גודל ההוראה ונקודת הסיום להערכה. בחירת אמת המידה שמציגה את הביצוע בצורה הטובה ביותר הורסת את ערכו האבחוני של המדד.

הבחינו בין עיכוב, עלות מסחר וחשיפה שהוחמצה

המחיר יכול לנוע בין החלטת ההשקעה לבין הגעת הפקודה לשוק. לאחר מכן הוא יכול לנוע שוב במהלך הביצוע. העמלות מוסיפות מרכיב נוסף. מניות שלא בוצעו יוצרות עלות אלטרנטיבית או תועלת, בהתאם למה שקורה עד מועד ההערכה. בפקודת קנייה, עליית מחירים בדרך כלל הופכת את ההפרשים האלה לעלות; בפקודת מכירה, הסימנים מתהפכים.

קטגוריות אלה הן תיאורים חשבונאיים, לא ייחוס סיבתי מושלם. עליית מחיר בזמן ביצוע עשויה לשקף את השפעת ההוראה עצמה, חדשות ציבוריות או את שתיהן. החישוב יכול לקבוע שהיישום היה שונה ממדד הייחוס של ההחלטה בלי להוכיח איזה משתתף או מנגנון גרם לכל סנט מההפרש.

התייחסו באופן סימטרי להוראות שלא בוצעו

התעלמות מהוראות לימיט שלא הצליחו יוצרת תיעוד מחמיא של ביצוע פסיבי. ההוראות שבוצעו עשויות להיראות זולות, בעוד שההזדמנויות שברחו נעלמות ממערך הנתונים. כללו כל החלטה שעמדה בתנאים, את הכמות שהתבקשה, ביטולים וכל כמות שנותרה בנקודת הסיום שהוגדרה מראש.

עלות חלופית יכולה להיות שלילית. אם לאחר הוראת קנייה שלא בוצעה המחיר יורד, החלק שלא בוצע נמנע מהפסד ביחס לקנייה מיידית. אל תספרו רק החמצות כואבות או רק החמצות מוצלחות. מדידה עקבית של כל ההחלטות חשובה יותר מבחירת מוסכמה שמפיקה ממוצע הנראה חיובי.

עשרה ביצועים חלקיים עשויים לממש החלטה אחת, ולא עשר החלטות עצמאיות. שמרו את מזהה ההחלטה ואת הכמות המקורית. ביטול היתרה לאחר שינוי דעה אינו מצדיק הקטנה בדיעבד של הכמות המבוקשת והעלמת החלק שלא בוצע.

נרמלו בלי להסתיר את הגודל הכלכלי

דווחו על עלויות במטבע ובנקודות בסיס ביחס לערך נקוב מוגדר בבירור. נקודת בסיס אחת היא 0.01%, ולכן עלות של 10 נקודות בסיס על $100,000 היא $100. ממוצע קטן בנקודות בסיס עדיין עשוי להיות מהותי כלכלית בתהליך עם תחלופה גבוהה, בעוד שאחוז גדול בהוראה זעירה עשוי להשפיע מעט על התיק.

השוו בין תנאים דומים: דחיפות, גודל הוראה ביחס לפעילות השוק, תנודתיות, שעה ביום ותנאי הזירה. אין לשפוט ברוקר המטפל בהוראות קשות רק מול הוראות קלות במקומות אחרים. שמרו תצפיות גולמיות לצד סיכומים כדי שאפשר יהיה לחקור ביצועים חריגים, חותמות זמן מיושנות ושגיאות המרת מטבע.

השתמשו במדידה לשיפור התהליך

ניתוח ביצוע צריך לזהות חולשות שניתן לשלוט בהן: עיכובי החלטה מיותרים, גדלי הוראות החורגים מהנזילות הזמינה או אי־התאמה בין אופק האות ללוח הביצוע. הוא לא צריך לעודד מסחר איטי באופן מכני כשהמידע מתיישן במהירות, ולא מסחר אגרסיבי באופן מכני כשיש ערך לסבלנות.

העריכו שינויים מוצעים על פני מדגם משמעותי וכללו תנאים שליליים. שינוי שחוסך מרווח אך מגדיל מאוד חשיפה שהוחמצה אינו בהכרח משפר את היישום הכולל. ההשוואה הרלוונטית היא של תהליך ההשקעה המלא, לא של רכיב מושך בודד. איכות ביצוע כוללת גם אמינות תפעולית וטיפול הולם בשגיאות, שסטטיסטיקות מחירים לבדן אינן יכולות לאשר.

בנו פירוק עלויות שמסתכם נכון

בקנייה, נסמן כמות מבוקשת Q, כמות שבוצעה q, מחיר החלטה Pd, מחיר ביצוע משוקלל Pf ומחיר בסוף חלון הערכה שנקבע מראש Pe. העלות הכספית הפשוטה היא q(Pf − Pd) + (Q − q)(Pe − Pd) + עמלות. תמחור החלק שלא בוצע אינו טענה שניתן היה לסחור בו בפועל במחיר Pe.

אם Pa הוא מחיר הגעת ההוראה, אפשר לפצל את רכיב הביצוע ל־q(Pa − Pd) ול־q(Pf − Pa). עבור 600 מניות ומחירים 20.00, 20.02 ו־20.05 דולר, מתקבלים 12 ו־18 דולר. עם 80 על החלק שלא בוצע ושש עמלות, הסך הוא 116; הוספת השלושים שוב תהיה ספירה כפולה.

במכירה כיוון ההפרשים מתהפך: q(Pd − Pf) + (Q − q)(Pd − Pe) + עמלות. מחיר מכירה נמוך ממחיר ההחלטה נותן עלות חיובית. העמלות נשארות חיוביות, ויש לקבוע את מוסכמת הסימנים לפני ההשוואה.

עלות של עשרה דולר להוראה בשווי אלף היא 100 נקודות בסיס; מאה דולר להוראה בשווי מאה אלף הם עשר. הממוצע הפשוט הוא 55, אך העלות המצרפית היא כ־10.89 נקודות בסיס. הראשון מתאר הוראה ממוצעת והשני עלות לכל דולר של חשיפה מתוכננת.